<h1>העיטור אות ק' קבלת עדות</h1>
<h2>דף יא:</h2>
אבל מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה ואפילו עשאה אפותיקי לבעל חוב כדרבא דאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה המנו שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו. ומסתברא הא דלא חשיב מכר באידך דרבא דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד כיון דאיכא מכר דלא מפקע כגון מכירת עבדים וקרקעות לא פסיקא ליה. ואיכא מאן דאמר דהנך אפילו אקני ליה מטלטלין אגב קרקע נפקע אבל מכר לא פקע כדאמרינן אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי גבי מטלטלי.
<h2>דף לג:</h2>
אבל מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה ואפילו עשאה אפותיקי לבעל חוב כדרבא דאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה המנו שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו. ומסתברא הא דלא חשיב מכר באידך דרבא דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד כיון דאיכא מכר דלא מפקע כגון מכירת עבדים וקרקעות לא פסיקא ליה. ואיכא מאן דאמר דהנך אפילו אקני ליה מטלטלין אגב קרקע נפקע אבל מכר לא פקע כדאמרינן אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי גבי מטלטלי.
<h2>דף צד:</h2>
משחק בקוביא מאימתי חזרתן משישברו פספסיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפילו בחנם לא עבדי ומלוי בריבית משיקרעו את שטרותיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפילו לגוי לא מוזפי ומפריחי יונים משישברו את פגמיהן ואפילו בהפקר לא עבדי וסוחרי שביעית משיגיע שביעית אחרת ויבדלו. ואמר ר' יוחנן לא חזרת דברים אלא חזרת ממון. והחשוד על הטריפה אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב. ירושלמי (פ"ז שביעית ה"ד) החשוד על השבועה מאימתי מקבלין אותו משיבוא לבית דין שאין מכירין אותו ויאמר חשוד אני. ירושלמי לבעל מתיבות כדאזיל למידן קומי בית דין דלא חכמין ליה ואמר לון ההוא גברא חשוד הוא. וחשוד על השבועה כדתנן בפרק כל הנשבעין (מ"ה.) אחת שבועת העדות ואחת שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא ולתני שבועת בטוי כי קתני שבועה דכי קא משתבע משתבע בשקרא אבל שבועת ביטוי דכי קא משתבע איכא למימר בקושטא קא משתבע לא קתני כגון אוכל ולא אוכל. ופר"ש דלא מפסיל. ומסתברא נהי דלא קתני מיהו אם עבר על השבועה מפסיל. ושמע מינה עובר על גזירות קהל פסול דהיינו שבועת ביטוי. וכן הורה הר' יעקב בר' משולם. לרבינו אלפס החשוד על הגניבה אם החזיר בתשובה ולא על ידי יראה ופחד וקיבל עליו שלא לגנוב לא לישראל ולא לגוי מקבלין עדותו. גרסינן בפרק קמא דע"ז (ז'.) וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דבר רבי מאיר רבי יהודה אומר חזרו בהן במטמוניות אין מקבלין אותן בפרהסיא מקבלין אותן רבי יהושע בן קרחה אומר בין כך ובין כך מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהושע בן קרחה ועל כל החשודין קאמר. ורבינו נסים אמר על כל הפושעים קאמר. וגרסינן בבבא קמא בפרק הגוזל (צ"ד:) הגזלנין ומלוי בריבית אין מקבלין מהן והמקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו. ודוקא בשאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת מקבלין. ומסתברא דוקא בשהרהר תשובה בלבו ומחזיר כל גזילותיו. אבל לא הרהר תשובה בלבו אלא שבא הנגזל ותבע ממנו את ממונו מקבלין הימנו דאי לא תימא הכי קשיא ההוא דגזל פדנא דתורי ועובדי טובא וכמה משניות דתנינן בגזלן.
<h2>דף קיב:</h2>
גרסינן בפ' הגוזל אמר רב אסי אמר ר' שבתי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין תהי בה ר' יוחנן וכי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין קבלה מניה ר' יוסי בר' חנינא כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולין או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא. ואיכא דגרסי או ששלחו. אמר רב יהודה אמר שמואל מקבלין עדות שלא בפני בעל דין אמר מר עוקבא לדידי מפרשא לי מניה דמר שמואל כגון דפתחו ליה בדיניה ושלחו ליה ולא אתא אבל לא פתחו ליה בדינא מצי אמר אנא לבית דין הגדול אזילנא וכי פתחו ליה בדינא נמי אמר לבית דין הגדול אזילנא כגון דנקיט דיסקיא מבית דין הגדול. ומסתברא הא דשמואל אשלחו לו ולא בא קאי ולא פליגי אהדדי ומודה שמואל בשהיה הוא חולה או עדיו חולים או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים. והוא הדין עדים שאין יודעין לחתום או שזה במקום רחוק וזה במקום רחוק וצריך הוא לצרף עדותן וכן דעת הגאונים ודעת ה"ר יעקב אבל כולן בעיר אחת אין מקבלין אלא בפני בעל דין. ואיכא מאן דאמר דוקא עדות בלא קנין אבל בקנין מקבלין ולא מסתברא.
והני מילי בקבלת עדות אבל בקיום מקבלין שלא בפני בעל דין דלא אמרינן יבא בעל השור ויעמוד על שורו כדלעיל. ומסתברא כי היכי דמקיימין הכי נמי גומרין דינו שלא בפניו דאפילו לרבנן דאמרי אין גומרין דינו של שור אלא בפניו הני מילי שור משום דכתיב ביה השור יסקל וגם בעליו יומת דמיתתו בעשרים ושלשה דכמיתת הבעלים כך מיתת השור אבל בממונא אף על גב דבעלים בני טענתא נינהו אי אית ליה טענתא מעליתא הדר ליה לדיניה אבל הכא לא איפשר. והלכתא גומרין. וכתב הרב ר' יהודה הני מילי למגמר דינא דלא פסקינן דינא על פומייהו אלא בפני בעל דין כדאמרינן בגמרא דפתחו ליה בדינא, אבל קבלת עדות שלא בשעת גמר דין לא שייכא בהא שמעתא וצריכא עיונא. והיכא דאתקבל סהדותא שלא בפני בעל דין איכא מאן דאמר עדותן עדות וגמרינן לדיניה. ומסתברא דאי אתו ומסהדי זימנא אחריתי באפיה ואתכוון קבלינן ליה וגמרינן לדיניה ואי לא לא. דגרסינן בירושלמי (פ"ג דסנהדרין ה"ט) מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ועבדינן ליה גזר דין ואם ערער ערעורו קיים וכל שכן אנן דקיימא לן דאין מקבלין שערעורו קיים. ירושלמי (שם) מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ועבדין ליה גזר דין כהדא כהנא דמך ושבק ירתיה לר' יאשיה וקביל ר' אלעזר סהדי דלא באפוי דר' יאשיה וזכי לר' יאשיה ולא עוד אלא דשבק ספרא כתב ר' אלעזר לירותיה ספרים שזכתה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותן לחוץ לארץ אם כתב על מנת להוציא מוציא וכו' ר' ירמיה הוה ליה דין עם חד בר נש קבלין סהדי דלא באפוי דר' ירמיה וחייבין לר' ירמיה והוה ר' ירמיה יתיב ומצטער איפשר מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ור' חונא ור' פנחס ור' חזקיה סלקון לחד חוקוק ולא עלון לפרקא דחק ר' חונא ועל ואשכח ר' ירמיה יתיב מצטער ואמר אפשר מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ואפילו הוא עמהן באותה העיר אמר ליה הן חמית דעתון דרבנן. תשובה לרבינו אלפס אם בא לפני בית דין שטר קבלת עדות והעדים באותה העיר רואין אם אותן מקבלי עדות בקיאין בדקדוק עדים ובחקירתן הולכין אחר השטר ואין חוששין לעדות העדים ואם לאו אין סומכין על קבלת העדות וכתיבתן אלא סומכין על העדים. והלכתא קבלת עדות צריך שלשה מומחין יודעין הלכות עדות כשרין ולא פסולין וזהירין בקבלתן לכוון עדות כל אחד ואחד כדתנן (אבות פ"א מ"ט) הוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר ומשום דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי. ומחדש התחילו ההדיוטות לקבל עדות ומטים עקלקלותם. וכל המקבל עדות ואינו ראוי לדון כאילו מעיד עדות שקר ואין ראוי לדון על פי אותו שטר.
נסחא קבלת עדות. כתב במותב תלתא כחדא הוינא ואתא פלוני בר פלוני קדמנא ואמר לנא פלוני בר פלוני סהדא דילי ולא ידע למחתם בשטר אי נמי בעי למיזל אי נמי אית ליה כך וכך אונסא ובמטותא מנייכו לקבולי סהדותא מניה וכדו אייתי לנא ההוא פלני סהדא דיליה ואסהיד לנא בסהדותא מעליא בכך וכך ואנחנא קבילנא סהדותיה וכתבנא וחתמנא כמא דאסהיד לנא ובדקינן וידעינן ביה דהוא מהימנא וכך וכך אמר לנא וכמה דשמענא מפומיה כתבנא וחתמנא ויהבנא לידא דפלני בר פלני דנן למהוי ליה לזכו ולראיה בכך וכך. ואם קיבלו עדות שני עדים כותבין עדות שניהן אם עד אחד כותב ולכשיצא חבירו מקבלין את הכל כמו ששומעין לא פחות ולא יתר.
<h2>דף קיד:</h2>
גרסינן בהגוזל בתרא אמר ר' יוחנן בן ברוקה נאמנין אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל של דבורים זה אמרי אשה וקטן בני עדות נינהו אמר רב יהודה אמר שמואל הכא במאי עסקינן שהיו בעלים מרדפין אחריהן והן משיחין לפי תומן ואומרין מכאן יצא נחיל זה. ודוקא כדאיתא בירושלמי (ב"ק פ"י ה"ב) ובפרק האשה (כתובות פ"ב ה"י) אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וכו' בקיום השטר. ירושלמי הא בקטנן לא תמן תנינא נאמנין אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה של דבורים והכא את אמר הכין רב אחא ור' חנינא בשם רבי יוחנן לא אמר רבי יוחנן בן ברוקה אלא על נחיל של דבורים שאין גזלן תורה. תני רבי אושעיא ובלבד במפריח אבל בשכן לא. ר' זעירא בעי קומי רב מנא לא מסתברא אלא על אתר אבל לאחר זמן לא אמר ליה אף אנא סבר כן ותני כן במה דברים אמורים בזמן שהעידו במעמדן אבל יצאו וחזרו אני אומר מפני היראה ומפני הפתוי אמרו. ואמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא בעדות אשה בלבד ובשבויה ונחיל של דבורים שהוא קנין דרבנן הקילו והכשירו בהן. וגרסינן בפרק חבית שנשברה (קמ"ה:) תנא דבי מנשה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה ולעדות בכור.
